החלטה בתיק הוצל"פ 0100154139

לפניי בקשת החייב בטענת פרעתי.

רקע בקצרה:

1.       ביום 31.5.11 ניתן תוקף של פסק דין להסכם הגירושין בין הצדדים (להלן: " פסק הדין" ו/או " ההסכם") ובהתאם לו חויב החייב בתשלום מזונות בתם המשותפת של הצדדים (להלן: " הקטינה") בסך של 1,700 ש"ח (צמוד מדד 15.3.11) ובנוסף במחצית התשלום פעוטון/גן/צהרון ובנוסף שליש מעלות שכר דירה עד לסך של 800 ש"ח ממועד הצגת חוזה שכירות כדין.

2.       תיק זה נפתח ביום 13.3.13 לגביית סך כולל של 7,687 ש"ח: סך של 5,445 ש"ח בגין הפרשי תשלום עבור שכר לימוד בגן וסך של 2,219 ש"ח בגין חלקו של החייב בתשלום דמי שכירות;

3.       ביום 14.4.13 עתר החייב בבקשה בטענת פרעתי והזוכה מסרה תגובתה ביום 6.6.13. דיון במעמד הצדדים התקיים בפני אתמול, 4.7.13, והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. נוכח התארכות הדיון ומפאת התעכבותם של דיונים נוספים שנקבעו ניתנת החלטתי כעת.

טענות החייב:

4.       בבקשה בטענת פרעתי טען החייב שתיק ההוצאה לפועל נפתח כתגובה לתביעתו את הזוכה בבית המשפט לענייני משפחה בעניין הסדרי הראייה עם הקטינה ומתוך מטרה להפעיל עליו לחץ פסול ובמטרה להתעשר על חשבונו שלא כדין.

5.       לטענת החייב בהתאם להוראות סעיף 3(10) להסכם מותנה רישומה של הקטינה לגן בהסכמתו בכתב והזוכה לא פעלה בהתאם. החייב המציא העתקי פניות בכתב לזוכה טרם הרישום לשנת הלימודים במסגרתן הודיע על התנגדותו המפורשת לרישום הקטינה לגן הפרטי בו ביקרה באותה עת לשנת הלימודים שתחל ב- 9/12.

6.       מוסיף וטוען החייב שמאחר והזוכה פעלה על דעת עצמה ורשמה את הקטינה לאותה מסגרת לימודית ללא הסכמתו, הרי שהוא מעביר לידיה סך של 350 ש"ח בלבד, המהווה מחצית שכר הלימוד בתעריף ויצ"ו או נעמ"ת, לאחר קבלת הנחות חד הוריות להן זכאית הזוכה.

7.       לטענתו יכולה היתה הזוכה לרשום את הקטינה לגן ציבורי לשנת הלימודים המתחילה ב- 9/12 מאחר והחלה לעבוד ב- 4/12 והיתה זכאית להנחה משמעותית בשכר הלימוד. החייב צירף התכתבות באת כוחו עם דוברת נעמ"ת.

8.       מוסיף החייב וטוען שמזה מספר חודשים מקבלת הזוכה החזר בסך של 700 ש"ח לחודש מעיריית גבעתיים מאחר והקטינה לומדת בגן פרטי ויש לקחת בחשבון עניין זה.

9.       לעניין השכירות טוען החייב שבהתאם להסכם הוא מחויב בתשלום שכר דירה החל ממועד הצגת חוזה שכירות כדין, ומדובר בחוזה שכירות מפוברק בין הזוכה לבין אימה הקשישה, וספק רב אם הזוכה משלמת לאימה שכר דירה. לטענתו העובדה שהחוזה מ- 8/12 הוצג רק עם פתיחת תיק ההוצאה לפועל ב- 3/13 תמוהה ביותר ומוכיחה שמדובר בחוזה למראית עין שנחתם לצורך הגשתו לתיק. בנוסף בהליכים המתקיימים בפני בית המשפט לענייני משפחה בעניין משמורת הקטינה, לא הזכירה הזוכה כל חוב בעניין חוזה השכירות אף שטרחה וציינה חוב נטען בגין הגן בו מבקרת הקטינה.

10.   לטענת החייב בהתאם להסכמות הצדדים הוא ישלם עבור מדור הקטינה רק לאחר שהזוכה תשכיר לעצמה דירה אך בפועל הזוכה התגוררה באותה כתובת עוד בעת מתן פסק הדין, ועל כן אין לחייבו בתשלום שכר הדירה כל עוד הזוכה מתגוררת אצל אימה.

11.   בסיכומיו הוסיף החייב וטען שככל שישנו ספק בפרשנות פסק הדין, הרי שיש לפנות לבית המשפט לענייני משפחה בשאלת הבהרה.

טענות הזוכה:

12.   לטענת הזוכה עוד בשנת 2011 הביע החייב הסכמתו בעל-פה לרישום הקטינה לגן בו מבקרת הקטינה עד היום. לטענתה בשנה שלאחר מכן ביקש החייב לבדוק גנים אחרים מהטעם שהגננת בגן בו מבקרת הקטינה עויינת כלפיו והזוכה ניאותה לבקשתו אף שהקטינה כבר התרגלה לגן, אלא שהחייב התעקש לבדוק רק גן ויצ"ו או נעמ"ת. חרף כך טוענת הזוכה שפנתה לגן ויצ"ו וביררה את זכאות הקטינה להירשם לגן אך נענתה על ידי מנהלת הגן בשלילה, מאחר ואיננה עובדת אין היא זכאית לרשום את הקטינה לגן.

13.   לטענתה הזוכה הסתמכות החייב על הוראת סעיף 3(10) להסכם שעניינו קבלת הסכמה בכתב בעניין החינוך הינה בגדר היתממות מאחר וכוונת הצדדים היתה בעניין החלטות מהותיות יותר כגון גן בעל צביון דתי ולא ביחס לרישום פרטני למסגרת החינוך מידי שנה.

14.   מוסיפה הזוכה וטוענת שהסכמת החייב לרישום הקטינה לאותה מסגרת גן בשנת הלימודים שהחלה ב- 9/11, לאחר הגירושין, הינה בבחינת הודאת בעל דין שהיא הסתמכה עליה לצורך רישום לשנה לאחר מכן. לטענתה לא יתכן שהחייב יפטור עצמו בטענות שונות ואף יסרב לבדוק גנים חלופיים ויותיר את הזוכה להתמודד לבדה עם הרישום לגן.

15.   לטענת הזוכה אין היא מקבלת כל החזר שהוא מעיריית גבעתיים, ולטענתה אף ביחס לשנת הלימודים הבאה ישנו סיכוי שהקטינה לא תתקבל לגן עירייה ואז תקום זכאות מעין זו.